הבן שלי חייל

במזל טוב ובשעה טובה בני בכורי מתגייס והנה הגיע היום לו חיכינו מאוד מלאי ציפיות.

תמונות מרגשות של אמהות דומעות בשעת עליית המתגייסים החדשים לאוטובוסים "בואך לבקו"מ".

ילדי שזה עתה סיים מבחני בגרות וחתם באופן רשמי 12 שנות לימוד , סוף סוף עול המבחנים והלחצים מאחוריו, והנה מגיעה התחלה חדשה, מתגייסים לצה"ל!!!

מה שאף אחד לא ממש שם לבו אליו, מה קורה לנו האמהות כשילדינו היקרים מכל, הולכים לדרכם החדשה ואנו חסרות אונים לנוכח המצב שנגלה לפנינו, הבית מתעטף בריקנות חסרת צבע, חדרו של הבן ננטשת שוממה, וכל שבליבנו הוא הטלפון שיצלצל , ההמתנה לטלפון, לשמוע את קולו, מבקשות לדעת מה עובר עליו, למה הוא זקוק, איך נוכל לעזור לו ממרחק שעות, ימים ולעיתים שבתות סגורות…. אף לא אחד מהמורים הגדולים חשבו איך ללמד אמא להיות בתפקידה החדש, אמא של מתגייס.

ידוע שהטירונות היא סוג של טרור, ילדינו אינם מורגלים לזה, הם גודלו בחממות , ומגיעים למשטר שרוב דרישותיו מסתכם ב-"30 שניות זוז חייל,"  ו-" 30 שניות חזרת חייל", "ומי נתן לך רשות לגרד את האף?" וכן הלאה, פקודות שאמורות להפוך את בנך לרובוט ממושמע או לחילופין כלב ממושמע וצייתן.

כמובן שאני לא נגד הצבא, גם אני שירתי בצבא ואפילו הייתי "ראש גדול" לפחות בהתחלה.

השאלה שנשאלת היא, מצד האמא, איך לעודד חייל שקשה לו, איך להבין מה עובר עליו אם אני לא שם ואין לי קשר לאנשים שקוראים להם היום "המפקד של מחלקה 10"???

ובכן הצעתי, מניסיון, אמהות יקרות, היא להקשיב לליבו, גם אם הוא בכעס ועצוב, לאפשר לו להוציא את שעל ליבו, אין צורך להיות בעמדת יועץ, הוא ימצא את דרכו, להבין ולחזק ולהכיל כל קושי, לתת אהבה וחמימות , כן, את כל זה עלינו לעשות, המילה החמה יכולה לעורר פלאים לבננו ברגעים קשים. בתחילה הם במקום זר , עם זרים ובשלטון רודני כבד מנשוא…. הכי חשוב לעודד אותם שאנו גאים בהם וסומכים עליהם ושלא יאבדו תקווה ושישתדלו להתחבר לחבר אחד לפחות, זה מאוד מחזק אותם…

הצלחה לחיילינו ובעיקר לאמהות !!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *