האהבה מנצחת או סוד אהבת הבורא לנברא (משל האורח ובעל הבית)

הכתבה מבוססת על משל בעל הבית והאורח כפי שלימד אותו הרב לייטמן מארגון בני ברוך: היה היו שני חברים ממש טובים, עם השנים דרכיהם נפרדו האחד נהיה עשיר מופלג וחברו, ידידנו, נהיה עני מרוד. יום אחד נפגשו השניים בשוק, שניהם שמחו שמחה עצומה, אין מילים ותוך כדי השמחה נפרס הפער העצום בין השניים, אחד בעל נכסים ועסקים חובקי עולם וידידנו מדשדש בדלות איומה. לפני הפרידה ביקש העשיר בכל לשון של בקשה מחברו הדלפון לבוא אליו לסעודה מכל הלב מתי שרק ירצה ועדיף שיבוא יומיום!

ידידנו קיבל את ההזמנה בשמחה ובא מדי יום אל חברו, הסעודה היתה דשנה ומגוונת, האורח אכל לשבעה ולמחרת חזר עם תיאבון גדול יותר, כך חלפו ימים ושבועות (אולי שנים ויובלות) מעשה של הרגל היה לידידנו שנהנה מאוד מהסעודות, מדי יום היה בא קל רגליים זורק קריאת היי קלושה לחברו בכניסה אץ רץ לאולם הסעודות. התיאבון גדל ואיתו רגישות לטעמים, הוא פיתח מומחיות גדולה ואנינות ביחס למטעמים המגוונים ונהיה מומחה גדול בקולינריה.. היה לו אפילו טור בעיתון חשוב על מטעמי גורמה למיניהן,מומחה עולמי. ימים רבים חלפו וידידנו השמין בכל המובנים הוא לא ציפה לטוויסט בעלילה שנכון לו.

כאמור היה זורק היי לעבר חברו משכבר הימים, בעל הבית, שכל העת טרח לספק לו את המטעמים המשובחים. הגדיל המארח לעשות והוסיף מוזיקה איכותית בדיוק לטעמו של ידידנו.. ובכלל אולם הסעודות היה מלא מלצרים מזומנים בכל רגע למלא רצון האורח .. יום אחד, כמנהגו נכנס האורח לבית העשיר כולו מוכן למלא עצמו בכל טוב מידו הנדיבה של חברו. מתיישב ידידנו אל השולחן העמוס במנות ראשונות, שניות, עיקריות, כל חושיו דרוכים לסעודה המזומנת לו אגב, גם המוזיקה והנגנים, הכל היה מושלם. ואז הוא החל להרגיש איזו אי נוחות, כאילו מישהו מסתכל עליו, עומד מאחוריו ומביט בו. ידידנו מנסה להתעלם ומתכונן לנעוץ מזלג במנה הראשונה שהיתה מפתה במיוחד.

לא, הוא לא יכול להמשיך כרגיל משהו עוצר בעדו, ידידנו החליט בליבו להסתובב ולראות מי נועץ בו מבט הוא סתם מדמיין. ידידנו מסתובב ורואה את חברו המארח עומד לצידו, מביט בו במבט אוהב, קורן שמחה עצומה על כך שחברו משכבר הימים סועד אצלו. המבט האוהב מכה באורח, המזלג נשמט מידו וכל התיאבון נעלם באחת הוא קולט את  גודל האהבה שחברו מרעיף עליו כבר ימים ושנים. הוא נשרף ומסתלק ממנו החשק, שעד לפני רגע היה בשיאו מוכן לטרוף מכל הבא ליד, באנינות כמובן. זהו, מבטו האוהב של חברו הטוב מפלח את ליבו ומעלים ממנו כל יחס לאוכל הוא לא יכול לאכול יותר בהדרגה הוא מתמלא רגשות כעס על המארח, כעס על עצמו, גועל מעצמו, שנאה לבעל הבית.

Image result for ‫משל בעל הבית והאורח בעל הסולם‬‎

(התמונה לקוחה משיעור על משל בעל הבית והאורח כדוגמה למסך באתר קבלה לעם)

אהבת המארח שורפת אותו, משפילה אותו עד עפר ומותירה אותו גל עלוב של חמדנות. הוא מרגיש גועל מעצמו רוצה  להיעלם, לקבור את עצמו, רק לא להרגיש את נבזותו, את הבהמה שהוא, רוצה למחוק מזיכרונו את התקופה שהיה בא בריצה וטורף את נדיבות חברו והמארח הנדיב קורן אהבה, ממשיך להאיץ בו לאכול, כל כך טרח וכל מה שהוא רוצה זה שידידו יאכל וייהנה . באותן דקות שנמשכות נצח, ידידנו עושה חשבון נפש נוקב, כל חייו חולפים במוחו כסרט מואץ הוא מחליט שזהו, הוא לא מוכן להיות בהמה, הוא לא יכול לקבל את כל השפע מחברו הטוב כמתנת חינם זה כבר לא בא בחשבון יהיה מה שיהיה! הוא דוחה את כל המטעמים למרות שזכור לו היטב שאת כולם הוא אוהב והריח והצבעים הכל מושלם ומפתה אבל הוא לא יאכל מהם בשום אופן! ובעל הבית הנדיב ממשיך להפציר, אהבתו לא קטנה כהוא זה והוא ממש מצפה לראות את ידידו האהוב סועד ממטעמיו,

על מה שידידנו האורח עובר אפשר לכתוב עמודים רבים הוא קולט שעד כה הוא טרף, חטף מכל הבא ליד, כדי למלא את עצמו, הוא נזכר בשאת נפש בהיי העלוב שזרק לעבר חברו האוהב כשנכנס לביתו ואץ רץ לאולם הסעודות. אהבת חברו לוחצת עליו והוא מחליט, שמעכשיו הדרך היחידה שהוא יכול לקבל את אהבת חברו והסעודה הנפלאה שהכין לו, היא רק אם יאכל כדי לשמח את חברו המארח. הוא לא יכניס לפיו אפילו זית כדי למלא את הבטן שלו, אלא רק במידה שיוכל לזכור ולחיות את אהבתו שלו לחברו הנדיב ולשמח אותו בכך. מאז , לפני כל ביס שידידנו עומד להכניס אל פיו ניצבת השאלה לכבוד מי הוא אוכל, לכבוד הבטן הקטנה והחזירית שלו או כדי להחזיר אהבה לבעל הבית שהוא חברו הנאמן הטוב והאוהב.